החלטה בתיק בש"פ 7527/11

1.                      לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט צ' קאפח) מתאריך 9.10.11, אשר הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           להלן יובאו העובדות הצריכות לעניין.

2.             כתב האישום המתוקן (להלן: כתב האישום) מייחס לעורר (יליד 1953) ולשניים נוספים (אב ובנו) (להלן: הנאשם 1 והנאשם 3) עבירות של שוד, תקיפת זקן וקשירת קשר לביצוע פשע.

           על פי הנטען בכתב האישום, קשרו הנאשמים קשר להתפרץ לדירת המתלוננת, ילידת 1942. במסגרת הקשר תפקידו של הנאשם 3 היה, בין השאר, להשיג מפתח לדירה המתוכננת לפריצה ולהתקשר לבית הקרבן לוודא שאין איש בבית ותפקידם של העורר והנאשם 2 היה להתפרץ לדירה. הנאשם 3 הגיע לדירת המתלוננת לעבודת אינסטלציה כחודש לפני מועד הפריצה, במסגרת עבודתו. בתאריך 30.1.2011, התקשר הנאשם 3 לדירת המתלוננת לוודא שאין בה איש ובשעה 10:15 לערך פרצו העורר ונאשם 1 (להלן: הפורצים) לדירה. במהלך שהותם בדירה גרמו הפורצים לאי-סדר רב, כתוצאה מחיפוש שערכו שם אחר חפצים יקרי ערך וכסף מזומן. בנוסף לכך, על פי האמור בכתב האישום, הם גנבו מתוך הדירה 2,800 ש"ח במזומן, 520 יורו, שרשרת פנינים ושתי שרשראות זהב המוערכות בכ-13,000 ש"ח.

           המתלוננת שבה לביתה בסמוך לשעה 10:50 וניסתה לפתוח את דלת ביתה ללא הצלחה ועל כן קראה לשכנתה, גם היא אישה מבוגרת, על מנת לסייע לה לפתוח את דלת דירתה. תוך כדי ניסיונות פתיחת הדלת יצאו הפורצים מהדירה. עם צאתם תקפו הפורצים את המתלוננת ושכנתה בכך שהתיזו על פניהן תרסיס גז, בו היו מצוידים מבעוד מועד, ונמלטו עם הרכוש הגנוב.

           במעשיהם הנ"ל קשרו הנאשמים, על פי הנטען, קשר לבצע פשע ושדדו בצוותא חדא את המתלוננת ותקפו אותה ואת שכנתה וגרמו להן חבלה.

3.             בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה (מתוקנת) למעצר הנאשמים - עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט המחוזי הורה בתאריך 22.8.2011 על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ערר על החלטה זו (בש"פ 6660/11, מתאריך 22.9.2011), התקבל באופן חלקי, במובן זה שנקבע כי ראוי שיוגש תסקיר מעצר בעניינו של העורר.

4.             בעקבות ההחלטה הנ"ל של בית משפט זה, הוגש תסקיר בעניינו של העורר בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. בתסקיר המעצר מתאריך 9.10.2011, צוין כי העורר מנהל אורח חיים הכולל שימוש בסמים עוד מגיל 17 ובעברו מספר נסיונות גמילה שלא צלחו. שירות המבחן ציין כי העורר מוכר לשירות המבחן מאבחונים רבים בעברו ובמסגרת צו הפיקוח האחרון מסר שמונה בדיקות שתן נקיות מסמי רחוב והחל לגביו הליך קבלה לטיפול בנפגעי סמים. העורר הביע מוטיבציה לשינוי אורח החיים השולי שניהל והביע קושי סביב מעצרו וציין כי הוא מעוניין להשתלב בהליך גמילה מסודר בקהילה טיפולית. שירות המבחן התרשם כי העורר עשוי לגלות קושי סביב גיוס כוחות הדרושים לטיפול גמילה בסמים, אולם לצד זאת הודגש כי מעצרו הנוכחי חידד לו את חומרת מצבו, אשר עשוי להוסיף למוטיבציה שהביע לטיפול של גמילה בקהילה טיפולית. עוד צוין בתסקיר עברו הפלילי העשיר, הכולל עבירות רכוש וסמים בגינן ריצה העורר עונשי מאסר, אשר מהאחרון שבהם שוחרר רק בחודש פברואר 2010. בשיחה עם שירות המבחן נטה העורר לצמצם את חומרת המעשים המיוחסים לו והתרכז בקשייו סביב מעצרו. שירות המבחן התרשם כי השינוי החיובי בעמדתו והפסקת השימוש בסמים בתקופה האחרונה (בה היה נתון ב"מעצר בית" בשל תיק אחר) נותנת פתח מסוים לתקווה כי יתכן ויש באפשרותו לנסות הליך של גמילה מסודרת. בסיכום - שירות המבחן בא בהמלצה להתיר לעורר לצאת לראיון בקהילה הטיפולית "אילנות" בתאריך 27.10.2011, בשעה 11:30 בליווי בנו, נוכח המוטיבציה שהוא מביע לשינוי בהתנהלותו. 

5.             על אף ההמלצה הנ"ל של שירות המבחן - בית המשפט המחוזי הנכבד קבע בהחלטתו מתאריך 9.10.2011, כי יש להותיר את העורר במעצר, וזאת נוכח חומרת העבירה, התכנון שהיה כרוך בה והסיכון הרב שנגרם למתלוננת ושכנתה (שהן בגילאים 70 ו-75 בהתאמה), כתוצאה מהמעשים המיוחסים לעורר. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי הנכבד כי התסקיר בעניינו של העורר "אינו מלהיב", חרף ההמלצה לשליחתו לראיון בקהילה טיפולית. עוד ציין בית משפט קמא כי:

 "נקודת המוצא היא כי בכל שחרור בית המשפט נוטל סיכון מסוים. יש לזכור כי לקהילה הטיפולית אין חומות של אבן וכי המשיב יכול לחמוק בכל עת מתחום הקהילה. השאלה היא מה הנזק שיגרם עד אשר ייתפס על ידי המשטרה."

           עוד הוסיף בית המשפט המחוזי הנכבד כי אמנם "דגימות השתן שנתן המשיב [העורר - ח"מ] עד כה היו נקיות מסמים, אולם עניין אחד להתמיד בניקיון מסמים כאשר החרב מונחת על הצוואר ועניין אחר להתמיד בהליך גמילה ארוך טווח קשה עד מאוד במסגרת טיפולית".

6.             בבקשה שלפני טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד בהחלטתו הנ"ל. לטענת העורר, כאשר שהה ב"מעצר בית" משך ארבעה חודשים עד למעצרו זה -הוא שמר על כל תנאי השחרור, היה בקשר הדוק עם קצין המבחן ונבחנה אפשרות שילובו בקהילה הטיפולית. לטענת העורר קביעות בית המשפט הנכבד, מבלי שנבחנה רצינות כוונותיו בדמות תסקיר סופי בעניינו הינה מוטעית. עוד מוסיף העורר כי עתה יש בו מוטיבציה לשינוי דפוסי התנהגותו וכי בית משפט זה מתבקש להיעתר לבקשתו ולאפשר את יציאתו לראיון הקבלה בקהילה הטיפולית ולהורות על ביצוע תסקיר משלים לאחר מכן על מנת לבחון את רצינות כוונותיו ואת האפשרות לגמילה ושיקום.

7.             באת כוח המדינה טענה בדיון בפני, כי ההחלטות הקודמות של בית משפט זה במכלול ולגבי הצורך בעריכת תסקיר לגבי העורר בפרט ניתנו בהתבסס על שיקולי שוויון לכלל הנאשמים בתיק (באשר לעריכת תסקיר מעצר), ואולם עתה, משהוגש התסקיר האמור אף לגבי העורר, כמו ביחס לחבריו - האבחנות מתבקשות. יתר על כן היא מסרה שגם שותפו של העורר לפריצה לא שוחרר בערבות בסופו של ההליך. זאת ועוד היא טענה כי בהתחשב ברישומו הפלילי המכביד, נראה כי העורר ביצע את העבירה, מושא הערר הנוכחי, בחודש ינואר 2011, כחודשיים לאחר גזר דין שהושת עליו בעבירה דומה בחודש נובמבר 2010. זאת ועוד מהחומר עולה כי העורר, לאחר שלא נתפס מיד בגין ביצוע העבירה הנוכחית המיוחסת לו - נטל לכאורה חלק בפעילות פלילית נוספת מאוחרת יותר יחד עם הנאשם 1, בגדרה שוחרר למעצר בית בתאריך 27.3.2011 ועמד בקשר עם שירות המבחן. כן הדגישה באת כוח המדינה כי תסקיר המעצר מציין קושי בגיוס כוחות לטיפול ושינוי אצל העורר ואיננו פוסח גם על מסוכנותו הגבוהה העולה לכאורה ממעשיו, בצד כישלון ניסיונות הגמילה הקודמים שלו. 

8.             לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. להלן אפרט בקצרה את הטעמים שהובילוני להחלטתי זו.

כתב האישום מייחס לעורר מעשים קשים, הכוללים שוד שתוכנן מראש בדירתה של קשישה, ואשר כלל התזת גז מדמיע לעיניהן של המתלוננות, שהיו קרבן לאירוע. בעבר כבר נקבע כי שוד קשישים מצביע מטבעו על מסוכנות, והוא מתייחד בכך שיש בו משום ניצול חולשתו של אדם בעת שכוחותיו אינם עוד עימו (ראו: בש"פ 1511/09 לביא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.3.2009); בש"פ 330/10 מדינת ישראל נ' איסקוב (לא פורסם, 13.1.2010)). זאת ועוד - ביצוע העבירות המיוחסות לעורר נעשה כאן, על פי הנטען, חרף העובדה שעל כתפיו של העורר רובץ מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור עבירת התפרצות לדירה. מסוכנות העורר עולה אף מהתארגנותו הנטענת לעבירה, מושא הערר, ומעברו הפלילי העשיר, הכולל 14 הרשעות קודמות בעבירות רכוש וסמים, כמו גם ביצוען של חלק מן העבירות המיוחסות לו לאחר מתן גזר דין שניתן בעבירת רכוש דומה.

9.             העורר טוען כי יש לאפשר לו לפנות לראיון בקהילה טיפולית על מנת לבחון התאמתו למסגרת אינטנסיבית לשיקום מסמים. דא עקא שהכלל הוא כי למעט במצבים חריגים, מקומם של הליכי טיפול וגמילה איננו בשלב המעצר, שטרם המשפט (ראו: בש"פ 3137/08 גרנובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.2008); בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (לא פורסם 21.3.2011); בש"פ 6321/11 חייפיץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.9.2011)). במכלול הנסיבות - אינני מוצא את המקרה הנוכחי כמשתבץ לתחום החריג המאפשר שליחתו של העורר לחלופת מעצר במסגרת של קהילה טיפולית, חרף הצהרותיו בפני שירות המבחן כי הוא מעוניין בשינוי. מתסקיר המעצר לא עולה כי העורר החל הליך גמילה משמעותי בעת שהותו במעצר הבית, או קודם לביצוע העבירות המיוחסות לו כאן והעובדה שנתן מספר בדיקות שתן נקיות והביע מוטיבציה לשינוי אורחות חייו אינה מעידה בהכרח על מצב דברים הנכנס בגדר החריג המאפשר עריכת נסיונות לגמילה במקביל להליך השיפוטי.

10.          נוכח כל האמור לעיל - הערר נדחה. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, ‏כ"ו בתשרי, תשע"ב (24.10.2011).